ביאור:בראשית יב ד
בראשית יב ד: "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יב ד.
ראו פסוק א
וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה
[עריכה]אברם שמח מאוד לקבל את הברכה: הובטח לו שמזרעו יתהווה עם גדול (מכאן שאולי שרי תלד בנים למרות היותה עקרה), שהוא יבורך, ושכל משפחות האדמה יבורכו בזכותו. מה עוד יכול אדם לבקש? אחד הדברים שמעיד על עוצמת הברכה הוא שהרבה נשים שמחו להצטרף לברכה ולהיות שותפות: תמר לא ויתרה ורות רצתה להצטרף.
מאוחר יותר נחלש כוחה של הברכה, אחרי כ-3000 שנים אנחנו כבר יודעים מה משמעות הברכה עד היום. נשים יהודיות ונוכריות כבר לא חושבות על ברכת אלוהים כאשר הם נישאות לבני ישראל.
וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן
[עריכה]גיל מכובד להתחיל במסע לארץ זרה. כמובן אביו, תרח, חשב ללכת לכנען כשהיה הרבה מעל גיל 70 (ביאור:בראשית יא לא), אולי בפקודת אלוהים. אולי תרח תמך ברעיון של אברם ללכת לכנען ועזר לו לקיים את תוכניתו המקורית שלו לצאת לכנען.
וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט
[עריכה]כאן נאמר שלוט בחר ללכת מרצונו עם אברם. ניתן לשער שלוט הצעיר היה צמוד לאברם, ושאברם עודד קרבה זו כי היו לו כוונות להפוך את לוט ליורשו. בהמשך נאמר "ויִַּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו" (ביאור:בראשית יב ה), מכאן שלוט הינו בחור צעיר ושאברם לקח אותו כמו שלוקחים אישה או ילד – מבלי לבקש רשות.